<h1>המנהיג — שאלות ותשובות של הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
השואל מנין להיות השוחט בקי ומומחה בחמשה דברים שהם שהיה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור, מצאנו שאמר יצחק אבינו לעשו בנו [בראשית כ"ז] וצא השדה וצודה לי צידה, ההא של צידה נכתבה ולא קרי והוא רמז לאלו חמשה דברים שיהיה הציד שמור ומוכשר מאלו חמשה דברים המפסידין את השחיטה. ועוד מצאנו רמז אחר בתורה שאפי' לאברהם אבינו נמסרו אלו חמשה דברים, כדכתיב, [שם כ"ו] וישמור משמרתי, מצותי, חקותי, ותורותי, אלו חמשה תיבות כנגד חמשה דברים אלו המפסידין את השחיטה. השואל למה נכתב שהיה דרסה ראשונים יותר מחלדה ומהגרמה ומעיקור לומר לך שיש צריך אזהרה ושמירה בהם מאד, כי בחלדה ובהגרמה ובעיקור, יש בדיקה ובחינה להם על ידי אחרים, כיצד אם שחט בהמה חיה ועוף והפסיד השחיטה בחלדה או בהגרמה או בעיקור יוכל כל אדם להכיר בסימנין כל אחד ואחד מהם אבל בשהיה ובדרסה לא יוכל אדם להכיר ולדעת בסימנין אם שהה או אם דרס לבד השוחט לפיכך נכתבו בראשונה אלו שני הסימנין שיזהר השוחט בהם ולא יהא חוטא ומחטיא, והשם יתברך ברחמיו הוא יצילנו מכל חטא ופשע ועון.
שאלה מנין לנו עיקר השהייה. תשובה כתי' [ויקרא א'] ושחט את בן הבקר רוצה לומ' שחיטה בבת אחת ולא בשלש פעמים ודומיא לשהייה [עי' בראשית כ"ד] וגברא שהה.
שאלה מנין לנו איסור הדרסה שהוא כחותך בחרב או כחותך צנון כלומ' בלא הולכה והובאה. תשובה ההולכה נלמוד מרמז הפסוק שאמר [ירמיה ט'] חץ שחוט שדרך החץ לילך ולא לדרוס, וההובאה נלמוד מן רמז הפסוק שאמ' [מ"א י'] זהב שחוט כדרך שהצורף מושך הזהב אצלו בכור הזהב ואפי' שאלו הפסוקים נדרשים בענינים אחרים בשבעים פנים התורה נדרשת, והדרסה אינה פוסלת בקנה אלא ברובו ובושט במשהו.
שאלה מנין לנו איסור החלדה כלומ' שאם החביא הסכין תחת שום דבר שאין השחיטה כשרה. תשובה כתיב [דברים י"ב] תזבח ואכלת בשר, כלומר השחיטה שתהיה גלויה כמו הזבח שזובחין בעזרה ויהיה אותו הבשר ראוי לאכילה ודומיא לחולדה דמכסיא בעיקרי הבתים וכן החולד והעכבר דרכן להטמין עצמן והחלדה פוסלת בקנה ברוב ובושט במשהו.
שאלה מנין לנו איסור הגרמה כלומ' שהשוח' בקנה למעלה משפוי כובע ומן החיטין והוא מקום שאינו ראוי לשחיטה. תשובה כתי' [דברים י"ב] וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שצוה הקב"ה למשה רבנו ע"ה לשחוט בקבלה משפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובושט מתרבץ הושט עד תחלת בני מעים ובקנה משיפוי כובע ולמטה כי תרבץ הושט הוא כנגד שיפוי כובע ולשון הגרמה מלשון [מ"ב ט'] גרם המעלות ועצם כתרגומו גרמא ושפוי כובע הוא עצם והגרמה פוסלת בושט במשהו ובקנה ברובו ונחלקו הגאונים בדין הגרמה יותר משאר דברים המפסידין את השחיטה, כי יש אומ' שאם הגרים בשליש האמצעי שהוא נקרא רוב אע"פ ששחט כראוי השליש הראשון והאחרון שהשחיטה פסולה ואם שחט כראוי בלא הגרמה השליש אמצעי הנקרא רוב אע"פ שהגרים שליש הראשון והאחרון שהיא כשרה, ויש או' שאם שחט שני שלישים והגרים שליש בין הגרים השליש הראשון או האמצעי או האחרון שהשחיטה כשרה, כיון ששחט שני השלישים בדרך שחיטה מה שאין כן בדרסה ולא בחלדה שאם דרס או החליד בשליש הראשון או באמצעי פסולה, ובזה הורו הגאונים ונלמוד מדבריהם שדיני הגרמה לקולא כיון ששחט משפוי כובע ולמטה רוב השחיטה אע"פ שהשלים הרוב האחרון, שהיא כשרה, ולזה הדעת נוטה וכל זה הדין בקנה אבל בושט אפי' שלא הגרים אלא במשהו השחיטה פסולה.
<h2>דף יז:</h2>
השואל מנין לבדוק הסכין קודם שישחוט שנ' [ש"א י"ד] ושחטתם בזה ואכלתם שאול אמר ושחטתם בזה בדוק כמו זה, זה בגיאמטריא שנים עשר ולפיכך צריך לבדקא שלא יהא בה פגימה, ועוד נמצא סימן אחר שנ' [שמות ל"ד] לא תשחט על חמץ, חמץ בגמטריא פגימה ואם תאמר כי פסוק זה בא למדרש אחר, לשבעים פנים נדרשת התורה ועוד כתו' [שם כ'] לא תעלה במעלות על מזבחי, וגם זה זכרון שלא נשחוט בפגימה, וכן אמרו חז"ל אטופרא ואבשרא ואתלת רוחתא, י"ב בדיקות ארבעה לכל רוח ורוח, ועוד סימן אחר מאברהם אבינו שנ' [בראשית כ"ב] ויקח את המאכלת, באלו שלשה תיבות תמצא י"ב אותיות, כנגד שנים עשר בדיקות.
<h2>דף יט.</h2>
שאלה מנין לנו איסור הגרמה כלומ' שהשוח' בקנה למעלה משפוי כובע ומן החיטין והוא מקום שאינו ראוי לשחיטה. תשובה כתי' [דברים י"ב] וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שצוה הקב"ה למשה רבנו ע"ה לשחוט בקבלה משפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובושט מתרבץ הושט עד תחלת בני מעים ובקנה משיפוי כובע ולמטה כי תרבץ הושט הוא כנגד שיפוי כובע ולשון הגרמה מלשון [מ"ב ט'] גרם המעלות ועצם כתרגומו גרמא ושפוי כובע הוא עצם והגרמה פוסלת בושט במשהו ובקנה ברובו ונחלקו הגאונים בדין הגרמה יותר משאר דברים המפסידין את השחיטה, כי יש אומ' שאם הגרים בשליש האמצעי שהוא נקרא רוב אע"פ ששחט כראוי השליש הראשון והאחרון שהשחיטה פסולה ואם שחט כראוי בלא הגרמה השליש אמצעי הנקרא רוב אע"פ שהגרים שליש הראשון והאחרון שהיא כשרה, ויש או' שאם שחט שני שלישים והגרים שליש בין הגרים השליש הראשון או האמצעי או האחרון שהשחיטה כשרה, כיון ששחט שני השלישים בדרך שחיטה מה שאין כן בדרסה ולא בחלדה שאם דרס או החליד בשליש הראשון או באמצעי פסולה, ובזה הורו הגאונים ונלמוד מדבריהם שדיני הגרמה לקולא כיון ששחט משפוי כובע ולמטה רוב השחיטה אע"פ שהשלים הרוב האחרון, שהיא כשרה, ולזה הדעת נוטה וכל זה הדין בקנה אבל בושט אפי' שלא הגרים אלא במשהו השחיטה פסולה.
<h2>דף כז.</h2>
השואל מנין לשחוט בצואר ולא בעורף או בשאר האיברים דכתי' [דברים י"ב] וזבחת ואכלת רוצה לומר במקום שזב המאכל חטהו, מלשון [בראשית ל"א] אנכי אחטנה, וכתיב [שמות כ"ט] ושחטת רוצה לומ' במקום שסח חטהו. השואל מנין לשחוט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שנ' [דברים י"ב] כאשר צויתיך, כאשר הוא סימן הרי"ש, רוב, השי"ן שנים בבהמה, האל"ף, אחד בעוף, הכ"ף, כשרה לאכול בזו השחיטה. השואל למה אין שוחטין העוף ברוב שנים כמו הבהמה, פירשו בו חכמים, [ויקרא י"א] זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים, לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה, הילכך הכשירו בסימן אחד.
השואל מנין לשחוט קודם שתאכל דכתיב [דברים י"ב] וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב [שם] רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל, אלו הבהמות העופות והחיות מנין שנ' [ויקרא י"א] זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה.
<h2>דף כז:</h2>
השואל למה אין אנו שוחטין הדגים קודם שיאכלו כדרך שאנו שוחטין הבהמה וחיה ועוף דכתיב [במדבר י"א] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, לא אמר בדגים ישחט להם אלא יאסף להם, הרי למדנו שהוכשרו לאכילה באסיפה לבדה.
<h2>דף ל:</h2>
שאלה מנין לנו איסור הדרסה שהוא כחותך בחרב או כחותך צנון כלומ' בלא הולכה והובאה. תשובה ההולכה נלמוד מרמז הפסוק שאמר [ירמיה ט'] חץ שחוט שדרך החץ לילך ולא לדרוס, וההובאה נלמוד מן רמז הפסוק שאמ' [מ"א י'] זהב שחוט כדרך שהצורף מושך הזהב אצלו בכור הזהב ואפי' שאלו הפסוקים נדרשים בענינים אחרים בשבעים פנים התורה נדרשת, והדרסה אינה פוסלת בקנה אלא ברובו ובושט במשהו.
השואל מנין לשחוט בהולכה ובהובאה, דכתיב [בראשית כ"ב] וישלח אברהם את ידו, וכתיב [ירמיה ט'] חץ שחוט לשונם, הרי למדנו שצריך לשחוט בהולכה ובהובאה כדרך שילך החץ, ואין קרי שחיטה בלא הולכה ובלא הובאה אלא כדרך שחותכין הצנון או הקישות ולפיכך צריך שיוליך ויביא הסכין בשעת השחיטה. השואל כמה שעור הסכין כמלא צואר הבהמה או חיה או עוף וחוץ לצואר כמלא צואר אחר הרי נמצאו שני צוארין ובשיעור זה יוכל לעשות הולכה והובאה ותהיה השחיטה כחוק.
<h2>דף לב.</h2>
שאלה מנין לנו עיקר השהייה. תשובה כתי' [ויקרא א'] ושחט את בן הבקר רוצה לומ' שחיטה בבת אחת ולא בשלש פעמים ודומיא לשהייה [עי' בראשית כ"ד] וגברא שהה.
שאלה מנין לנו איסור החלדה כלומ' שאם החביא הסכין תחת שום דבר שאין השחיטה כשרה. תשובה כתיב [דברים י"ב] תזבח ואכלת בשר, כלומר השחיטה שתהיה גלויה כמו הזבח שזובחין בעזרה ויהיה אותו הבשר ראוי לאכילה ודומיא לחולדה דמכסיא בעיקרי הבתים וכן החולד והעכבר דרכן להטמין עצמן והחלדה פוסלת בקנה ברוב ובושט במשהו.
<h2>דף מא.</h2>
השואל מנין לשפוך הדם על הארץ ולא [על] גבי כלים. תשובה כתיב [דברים ט"ו] רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים.
<h2>דף מה.</h2>
שאלה מנין לנו איסור הגרמה כלומ' שהשוח' בקנה למעלה משפוי כובע ומן החיטין והוא מקום שאינו ראוי לשחיטה. תשובה כתי' [דברים י"ב] וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שצוה הקב"ה למשה רבנו ע"ה לשחוט בקבלה משפוי כובע ולמטה עד כנפי ריאה התחתונה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח ובושט מתרבץ הושט עד תחלת בני מעים ובקנה משיפוי כובע ולמטה כי תרבץ הושט הוא כנגד שיפוי כובע ולשון הגרמה מלשון [מ"ב ט'] גרם המעלות ועצם כתרגומו גרמא ושפוי כובע הוא עצם והגרמה פוסלת בושט במשהו ובקנה ברובו ונחלקו הגאונים בדין הגרמה יותר משאר דברים המפסידין את השחיטה, כי יש אומ' שאם הגרים בשליש האמצעי שהוא נקרא רוב אע"פ ששחט כראוי השליש הראשון והאחרון שהשחיטה פסולה ואם שחט כראוי בלא הגרמה השליש אמצעי הנקרא רוב אע"פ שהגרים שליש הראשון והאחרון שהיא כשרה, ויש או' שאם שחט שני שלישים והגרים שליש בין הגרים השליש הראשון או האמצעי או האחרון שהשחיטה כשרה, כיון ששחט שני השלישים בדרך שחיטה מה שאין כן בדרסה ולא בחלדה שאם דרס או החליד בשליש הראשון או באמצעי פסולה, ובזה הורו הגאונים ונלמוד מדבריהם שדיני הגרמה לקולא כיון ששחט משפוי כובע ולמטה רוב השחיטה אע"פ שהשלים הרוב האחרון, שהיא כשרה, ולזה הדעת נוטה וכל זה הדין בקנה אבל בושט אפי' שלא הגרים אלא במשהו השחיטה פסולה.
<h2>דף פג:</h2>
השואל מנין לכסות דם חיה ועוף שנ' [ויקרא י"ז] איש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר, ועוד כתוב בספר תנחומא [בראשית ט'] בשעה שהרג קין את הבל אחיו היה [מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידיו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל, לפיכך זכו עופות לכסות את דמן]. שאלה אם כן למה אנו שוחטין בסכין יותר משאר הדברים החותכין. תשובה דע כי יש צריך דבר התלוש, ועוד שהיה מעשה בירוש' כשחלק המלך דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל להלחם עם הפלשתי והיה כובע ברזל על ראשו של גלית הפלשתי והכה דוד המלך לגלית הפלש' ואמרה האבן לכובע תן לי מקום ואכנס לראש הפלשתי וענהו הכובע לא אתן לך מקום בעבור יש', שאין משלימין עם הברזל שום מצוה אם] (ש)אתם [אוכלים] מסירין אותו מעל השולחן בשעת הברכה שלא אהיה שם מצוי באותה המצוה, אמרה לו האבן דע כי השולחן דומה למזבח שנ' [יחזקאל מ"א] וידבר אלי זה השולחן אשר לפני יי', ועל השלחן כתיב [שמות כ'] כי חרבך הנפת עליה ותחללה, לפי שאין ראוי שיעלה המקצר על המאריך והשולחן מאריך ימים שאיפשר שיעשה גמילות חסדים עם שצריך לו, והמקצר הוא הסכין שמקצר ימיו של אדם, לפיכך חובה עלינו להסירו על השולחן אבל [אל] יחר בעיניך בשכר זה תזכה לשתי מצות שיהיו מוהלין עם ברזל מכאן ואילך כי קודם לכן לא היו מוהלין אלא בצור שנ' [שם ד'] ותקח צפרה צור, ושיהיו שוחטין עם ברזל מכאן ואילך, מיד נתן לה הכובע מקום ותטבע האבן במצחו, כן יאבדו כל אויבינו.
<h2>דף פו:</h2>
השואל מנין לברך על השחיטה דכתיב [דברים י"ב] תזבח ואכלת בשר כברכת יי' אלהיך, מכאן למדנו שצריך לברך על השחיטה, ועוד מצאנו כתוב על שמואל הנביא [ש"א ט'] כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים בא ללמד אותנו ולהורות כי היה מברך על הזביחה ועוד אמרו חז"ל [ברכות ל"ה ע"א] אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה ולפיכך (יש) מצוה לברך על השחיטה.
